הגישה החסרה למתקני הגרעין באיראן חוזרת למועצת הביטחון בעקבות הפניית סבא״א

מועצת הביטחון של האו״ם אמורה לדון ב-27 באוקטובר בתיק הגרעין האיראני, לאחר הפנייה ממועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. הארגון העצמאי Security Council Report, העוקב אחר עבודת המועצה, הודיע בסקירתו מ-26 באוקטובר על דיון בוקר בניו יורק, שבו צפוי ראש סבא״א רפאל גרוסי לתדרך את החברות.

המחלוקת מתחילה בגישה של הפקחים

צרפת, גרמניה, בריטניה וארצות הברית הציגו את החשש המרכזי בהצהרה משותפת שנמסרה למועצת הנגידים ב-9 בספטמבר ופורסמה בידי ממשלת בריטניה. לדבריהן, איראן לא אפשרה גישה למתקנים גרעיניים ומנעה את כל פעולות האימות בשטח בתקופת הדיווח שעליה חל הדוח האחרון של הסוכנות.

מעבר לשפה הדיפלומטית, מדובר בבעיה מעשית. אימות גרעיני מחייב את הפקחים לברר איזה חומר קיים, היכן הוא נמצא ואם השימוש המוצהר בו תואם את הראיות. הצעת משא ומתן אינה יכולה לספק כשלעצמה את המדידות ואת הגישה הדרושות למענה.

כיצד הגיע הנושא לניו יורק

לפי Security Council Report, החלטת מועצת הנגידים מספטמבר ביקשה להעביר את הקביעה בדבר אי-ציות ומסמכים נלווים למועצת הביטחון ולעצרת הכללית. הצהרת ארבע הממשלות מסבירה כי לאחר קביעת אי-הציות ביוני 2025 דחתה המועצה פעמים אחדות את הדיווח, כדי לאפשר זמן נוסף לשיתוף פעולה.

ההפנייה מעבירה אפוא בעיית פיקוח שלא נפתרה לזירה בינלאומית נוספת. היא אינה יוצרת אוטומטית חבילת סנקציות חדשה ואינה מלמדת שהמועצה הסכימה על תגובה. המפגש ב-27 באוקטובר הוא תדרוך, ולא הצבעה שהוכרזה לאישור צעד חדש מסוים.

לסנקציות ולפיקוח מכשולים שונים

במועצה קיימת גם מחלוקת על השבת סנקציות קודמות של האו״ם באמצעות מנגנון הסנאפבק שבהסכם הגרעין. בריטניה, צרפת וגרמניה טוענות שהסנקציות הושבו; רוסיה וסין מערערות על ההליך ועל בסיסו המשפטי. העמדות הללו הוצגו בפומבי בדיון המועצה ב-10 בספטמבר.

בעיית הגישה יכולה להימשך בזמן שהממשלות מתווכחות על סנקציות. מנגד, הודעה על סנקציות אינה מעידה שהפקחים חזרו למתקנים. עבור מי שעוקב אחר האיום האיראני, אלה שני מדדים נפרדים: הלחץ המופעל על טהרן והמידע הקיים על פעילותה הגרעינית.

מה לחפש בהודעה הבאה

ההתפתחויות השימושיות ביותר יהיו קונקרטיות: חידוש כניסה למתקנים, מידע המאפשר להתחקות אחר החומר הגרעיני, או הסדר אימות מוסכם שסבא״א יכולה ליישם. ארבע הממשלות טענו שאיראן אינה יכולה להשעות באופן חד-צדדי את התחייבויות הפיקוח שלה. כל תשובה איראנית צריכה להיבחן מול הגישה והמידע שהפקחים מקבלים בפועל.

מבחינת ישראל, התיק נוגע ליכולת להעריך איום אזורי מרכזי באמצעות ראיות אמינות. עצם קיום הדיון אינו מספק אותן. תאריך התדרוך והיותו ישיבת בוקר בניו יורק מאומתים בסקירת Security Council Report; The Israel Desk לא הצליח למצוא באופן עצמאי שעת התחלה מדויקת.