השקת עוד אתר חדשות על ישראל דורשת הצדקה, כי לעולם לא חסר סיקור על ישראל. לפי חלק מהמדדים, אף מדינה בגודלה אינה מסוקרת יותר. אז הנה ההצדקה, מנוסחת בפשטות, כעמדת המערכת הקבועה של האתר הזה.
מה שחסר הוא הקשר, לא סיקור
ידיעת ישראל הטיפוסית מגיעה מופשטת: תקיפה בלי הרקטה שקדמה לה, הפגנה בלי החוק שנגדו מפגינים, מספר נפגעים בלי מקורו. הקוראים מקבלים מסקנות ונדרשים להשלים את הרקע בעצמם. ההימור של האתר הזה הפוך: שהקוראים רוצים את הרקע. לכן המדורים שלנו נושאים מסבירים קבועים, לכן כתבות מקשרות פנימה להקשר ולא החוצה לרעש, ולכן נעדיף לפרסם סיפור אחד ביום עם ההיסטוריה שלו מאשר עשרה מופשטים.
היכן אנחנו עומדים
האתר הזה נכתב מישראל, ואינו מתיימר למבט משום מקום. אנחנו סבורים שקיומה של ישראל והגנתה לגיטימיים; אנחנו מסקרים את אויביה כאויבי המדינה שממנה אנו מדווחים, ואומרים מחבל כשארגון טרור מוכרז פועל. זו עמדה גלויה, לא נסתרת. בתוכה אנו מחזיקים במשמעת שהופכת חדשות לראויות לקריאה: עובדות מיוחסות, מספרים עם מקור, תיקונים מתפרסמים, וכשלים של ממשלות ומוסדות ישראליים מדווחים כחדשות, כי הם כאלה.
למה תשע שפות
הוויכוח על ישראל הוא רב-לשוני. הוא מתנהל בערבית ובפרסית, בצרפתית ובגרמנית, בספרדית, בפורטוגזית וברוסית, בדרך כלל בלי קול היושב בישראל בחדר. תרגום מכונה מעביר מילים; הוא אינו מעביר קפידה מערכתית. לכן כל סיפור כאן מתפרסם בתשע מהדורות מלאות, כתובות לקורא של אותה שפה ולא מורצות דרך ממיר. קורא בטהרן, בפריז או בסאו פאולו מקבל את אותן עובדות כמו קורא בתל אביב, בשפתו, באותו יום.
מה אנחנו מבטיחים
ארבע התחייבויות, גלויות כדי שהקוראים יוכלו לתבוע אותן מאיתנו. מקורות נקובים או מאופיינים ביושר, וטענות מיוחסות למי שהשמיע אותן. הקשר בכל סיפור, או קישור אליו. תיקונים מתפרסמים בגלוי, לא מוגנבים. וחומה קשיחה בין עיתונות לכל דבר מסחרי, שחי במדור משלו, מסומן בבירור, ובשום מקום אחר.
מה אנחנו מבקשים
קראו אותנו לצד אחרים, כולל כלי תקשורת שאנחנו מתווכחים איתם. קורא שבודק כמה מקורות לא מושלמים זה מול זה מיודע יותר ממי שבוטח במקור אחד שנראה מושלם, ובכוונתנו להרוויח את מקומנו ברשימת הקריאה הזאת, לא להניח אותו. הדסק פתוח. תבעו מאיתנו את כל זה.
