בג"ץ אישר צו הריסת דירה בעקבות ניסיון שיגור רקטות למודיעין עילית

בג"ץ הותיר בתוקף צו להריסת דירתו בכפר נעמה של עבדאללה מחמוד סעוד אלחטיב, הנאשם בארגון ניסיון שיגור רקטות למודיעין עילית. בפסק דין מ-29 באוקטובר דחו השופטים יעל וילנר, יחיאל כשר ורות רונן פה אחד את העתירה שהגישו אשתו ושני ילדיו. ניסיון השיגור נכשל ולא גרם להרוגים או לפצועים.

העתירה והצו שנבחנו

בג"ץ 33193-09-26 הוגש בידי אסראא אבו עאדי וילדיה נגד המפקד הצבאי באזור ושר הביטחון. העתירה תקפה צו החרמה והריסה שהוצא מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום מ-1945. בית המשפט בחן את הצו המינהלי, כאשר האישומים נגד אלחטיב סיפקו את הרקע העובדתי.

הדירה נמצאת בבניין השייך לאבי האישה, וקרובי משפחה נוספים מתגוררים בו ביחידות נפרדות. הצו הסופי חל על הדירה שבה התגורר אלחטיב עם משפחתו הגרעינית. שאר המבנה, לרבות דירה ריקה סמוכה, אינו כלול בו. הצמצום הזה קיבל משקל משמעותי בבחינת המידתיות.

ניסיון השיגור הגיע לשלב הביצוע

פסק הדין מתאר כתב אישום שלפיו אלחטיב הקים חוליה, ייצר רקטות ומערכות שיגור וערך ניסויים לקראת תקיפות חוזרות. ב-17 בספטמבר 2025 הציבו שני חברי חוליה, בהנחייתו, שתי רקטות ליד מודיעין עילית וביצעו את הפעולות הדרושות לשיגורן לעבר העיר.

אחת הרקטות נפלה ופגעה במנגנון ההפעלה של השנייה, כך שאף אחת מהן לא שוגרה לעבר העיר. וילנר דחתה את טענת המשפחה שהאירוע נשאר בגדר תכנון. לשיטתה, הצטברות הציוד, הניסויים והפעולות בשטח הוכיחה התקדמות ממשית מעבר לכוונה כללית.

מדוע היעדר נפגעים לא הכריע את העתירה

וילנר ציינה שצווי הריסה נוגעים בדרך כלל לפיגועים שבהם נהרגו אנשים או נפצעו קשה. עם זאת, היא קבעה שניסיונות פיגוע חמורים במיוחד יכולים לעמוד ברף להפעלת תקנה 119. היא הפנתה למקרה קודם של ניסיון פיגוע המוני באוטובוס, שבו איש לא נפגע.

בית המשפט התמקד בפוטנציאל הפגיעה של מבצע הרקטות המתואר ובכוונה לחזור על השיגורים. משקל ניתן לאופי המעשים ולסכנה שנשקפה מהם, אף שתקלה טכנית מנעה את התוצאה המתוכננת. על בסיס הנסיבות המסוימות הללו הושאר הצו בתוקף.

המשפחה העלתה את הפגיעה בדיירים שלא היו מעורבים

העותרים טענו שההריסה תפגע בבני משפחה שלא השתתפו במעשים ולא ידעו עליהם. הם תקפו את חוקיות ההריסה ואת התועלת ההרתעתית שלה, והציעו לאטום חדר אחד כחלופה מצומצמת. וילנר דחתה את הטענות העקרוניות בהסתמך על הפסיקה הקיימת, תוך הכרה בפגיעה הקשה בילדים.

רונן הצטרפה לתוצאה, אך הצביעה על קושי בטיעון ההרתעה. לדבריה, אי אפשר לצפות מבני משפחה למנוע מעשים שלא ידעו עליהם. היא העלתה גם חשש שפגיעה בקרובים שלא היו מעורבים תחליש את התמריץ שלהם למנוע פיגועים, אם התנהגותם שלהם ממילא אינה משפיעה על גורל הבית.

הצו המצומצם קיבל משקל בהחלטה

לבסוף הסתמכה רונן על חומרת המעשים החריגה, על זיקת המגורים הברורה של אלחטיב לדירה ועל הגבלת ההריסה ליחידה הזאת. חוות דעתה מראה שההסכמה לתוצאה לוותה בדגשים שונים בשאלת הפגיעה בקרובים והטעמים להצדקתה.

תחילה כלל הצו את קומת הקרקע כולה. בעקבות השגת המשפחה הוצאה ממנו הדירה הריקה הסמוכה. פסק הדין מתאר גם אמצעים הנדסיים שנועדו לצמצם נזק לשאר הבניין ולרכוש סמוך. כך הצטמצם היקף הצעד המתוכנן עוד לפני מתן ההכרעה.

בית המשפט קיבל את ההסבר לעיכוב

המשפחה תקפה בנפרד את פרק הזמן של כ-11 חודשים בין ניסיון הפיגוע להודעת ההריסה, וטענה שהוא מחליש את התכלית ההרתעתית. המדינה הסבירה את העיכוב בעומס משימות בתקופת המלחמה ובצורך באישור פרטני של ראש הממשלה ושר הביטחון, משום שלא היו נפגעים.

בית המשפט קיבל את ההסבר. בדיווח הג'רוזלם פוסט מ-1 בנובמבר הובאה גם עמדת המדינה שלפיה המועצה לביטחון לאומי עמלה על מדיניות רחבה למקרי פיגוע ללא נפגעים. ההכרעה בתיק הנוכחי הייתה ממוקדת: עתירת המשפחה נדחתה, והצו הנוגע לדירת אלחטיב נותר בתוקף.